אזרחות רומנית

האוניברסיטאות בישראל ממומנות ומתוקצבות בידי המדינה כחלק מהמדיניות הישראלית רבת השנים אשר רואה את המוסדות האקדמיים כחלק ארי של החברה . מדיניות התקצוב של האוניברסיטאות יונקת מהתפיסה הסוציאל דמוקרטית שמאפיינת את מדינות אירופה המערבית. בממוצע, המדינה מתקצבת לכל תלמיד אשר לומד האוניברסיטה או מכללה ציבורית מוכרת כשני שליש מגובה שכר הלימוד כאשר את השליש האחרון משלם התלמיד. סכומים אלו אינם פחותים כלל וכלל.
על אף שנשמעים חדשים לבקרים טענות מצד אנשי אקדמיה רבים אודות הזילות שנוקטות הממשלות בשנים האחרונות כלפי המוסדות האקדמיים וחוסר התקצוב המתאים לכינונה ושימורה של רמה אקדמית ראויה. עדיין צריך לזכור שהרבה מכספיו של משלם המיסים משולמים לטובת מוסדות אלו. כל אזרח רענן יצדיק את התיקצוב הזה ללא חשיבה מחודשת וללא הרהורים. עם הספר מעולם לא זילזל בחשיבות הלימוד ובכוח האדיר שיש בו. אשר על כן במרבית המקרים זוכים שוחרי האקדמיה וראשיהם לתמיכה גורפת מצד הציבור הכללי ואין פוצה פה ומצפצף נגד זה.

הטענות שנשמעות מצד הסגל האקדמי היא אודות החשיבות העצומה שיש לפיתוח הידע האנושי בארצנו שהוא המשאב העיקרי של מדינתנו דלת המשאבים. רמה אקדמית גבוהה תבטיח צמיחה כלכלית אדירה, פיתוחים טכנולוגיים ומדעיים לצד פיתוח מחשבה אנושית בריאה וליברלית.

המנטרה הזו עובדת תמיד ולא בכדי, אכן כל בר דעת יאמר שהדעת תסכים לחשיבה מסוג זה וחלילה לזלזל במוסדות האקדמיים ולבריחת המוחות שיכולה להיווצר אם נמעיט בערכה של האוניברסיטה. הישראלי הממוצע משקיע בילדיו לצד חדרי תינוקות בעיקר בלמודיו ולעיתים המנטליות הישראלית תוביל הפחתה בחשביות חדרי תינוקות מול השקעה בלימודי הילדים.
כספיו של משלם המיסים מופנים אל מקומות אלו מתוך ידיעה שהוא בתור אזרח בעל אזרחות רומנית בארצו יזכה למדינה מתועשת ומפותחת ומשכילה. ניחא הפיתוחים הטכנולוגיים והמדעיים אשר מוכיחים פעם אחר פעם את הצלחתם בשוק העולמי ודומה שכיום הגאוות הישראליות היחידות שאנו יכולים להתפאר בהם חוץ מספורט הגלישה ומכבי תל אביב הוא הידע המדעי אשר עושה שמות בכל רחבי העולם.

אלא יש לשאול האם האזרח הפשוט נהנה מפיתוחם של מדעי הרוח והחברה האם הסגל האקדמי אשר פוקד את הפקולטות לרוח והפקולטות לחברה אכן משרת את העם. האם אין כאן מועדון אקדמי אוטרקי סגור המזין את עצמו בשביל עצמו. הרי שלא מצינו בכתי עת ובעיתונות הכתובה מאמרים בהגות בשירה בהסטוריה אשר יעניינו את הציבור הרחב. טרם שמענו ספרי אקדמיה שיונסחו בסגנון מודרני וקליל ויאמצו את השפה הסמי אקדמית על מנת להגיש לקורא הפשוט את ממציאהם. כל מי שהוא טעם בחיי חיותו מעט מן הספרות האקדמית בארץ יוכל להרגיש למצער את השפה הכה מלומדת אשר מובנת למתי מעט וכמעט שיוותר כליל על צרכנות מסוג ספרותי זה. האם לא מועלים אנשי חברה ורוח במוסדות האקדמיים בכך שהם אינם מנתבים את פירות מחקרם אל מה שהציבור רוצה לשמוע הרי בסופו של דבר חופש אקדמי זה ממומן מכספו של הציבור ואי שירות ציבור זה דומה במקצת למחדל במובן המושאל שלו. בסופו של יום גם האזרח הפשוט כמו עורך דין דיני עבודה מעוניין להשכיל קמעא באוצרות התרבות.